חתימה על כתב ויתור וקבלת החזר מלוא התמורה אינו מהווה עילה לדחיית התביעה.
קעקוע רגיל שגרם פגיעה אסתטית לכל החיים הביא את הצדדים לבית המשפט. התובעת דרשה פיצוי בגין רשלנות, בעוד המקעקעת הציגה לראיה כתב ויתור והוכחות לכך שהיא החזירה ללקוחה את הכסף. בית המשפט נדרש להכריע בסוגיה והפעיל מערכת שיקולים מורכבת שמתוכה כולנו יכולים ללמוד מה לעשות במצבים דומים.
מאת: עו”ד יריב ואקנין
כל מי שפונה למכון קעקועים חושש ממצב שבו התוצאה לא תהיה לשביעות רצונו. מלבד ההיבט האסתטי, יש כמובן גם משמעות רפואית להליך מן הסוג הזה שלא עולה בקנה אחד עם ההנחיות והתקנים הנדרשים. מצד שני, מעניין לבדוק האם ניתן להטיל רשלנות רפואית על מקעקעים ובאיזה אופן אפשר להגיש נגדם תביעה, אם בכלל.
בית משפט השלום בעפולה נדרש לדון בבקשה לדחיית תביעה שהוגשה באמצעות עורך הדין יריב ואקנין שעוסקת בדיוק במקרה כזה. הדיון נערך בשל תביעה נזיקית שהגישה המשיבה נגד המבקשת (הנתבעת), בטענה שלכאורה ביצעה לה ברשלנות ציור קעקוע בחלק התחתון של הרגל הימנית. לטענת המשיבה באמצעות בא כוחה, רשלנותה כביכול של המבקשת גרמו לה נזקים אסתטיים ובגינם היא דורשת נזק.
העובדות סביב העניין יכולות לשמש כתשתית לבחינת המקרה שעל הפרק. קודם כל, המבקשת, זו שמכחישה את הטענה שלפיה היא ביצעה את הקעקוע בצורה רשלנית, עוסקת בהכנת איפור קבוע ובהכנה של כתובות קעקע למחייתה. מאחוריה ניסיון של 10 שנים בתחום אך בניגוד לנטען בכתב התביעה, היא לא הבעלים, המחזיקה או האחראית במכון שבו בוצע הקעקוע – אלא רק שוכרת בו חדר טיפולים.
כמו כן, בכתב ההגנה מצוין כי המשיבה פנתה למבקשת כדי שזו תבצע לה כתובת קעקע ברגל ימין. היא שלחה למבקשת את הציור שאותו היא רוצה להוסיף על הרגל והסכימה לשלם תמורת השירות 450 ש”ח. בתאריך 15.1.15 הגיעה המבקשת לביתה של המקעקעת כדי לבצע את כתובת הקעקע על הרגל, ולאחר מכן היא קיבלה הסבר מקיף לגבי הטיפול בזיהומים. לפי כתב ההגנה, המבקשת הסבירה למשיבה שעליה להישאר בבית למשך יומיים, למרוח משחה ולשמור על היגיינה של המקום. היא גם מסרה לה דף הנחיות בשפה הרוסית וציינה כיצד יש לנהוג לאחר ביצוע כתובת קעקע.
הבעיה התחילה יום לאחר ביצוע כתובת הקעקע. המשיבה התקשרה למבקשת, והתלוננה בפניה על נפיחות באזור ועל רגישות יוצאת דופן. היא ציינה שלמרות שקיבלה הנחיה מפורשת לא לצאת מהבית, היא חשפה את הפצע לשמש, לאבק ולזיהומים. על דעת עצמה היא גם שמה על הקעקוע ניילון נצמד, מה שגרם לגירוי של המקום. בתום מספר ימים נוספים נעשתה עוד פנייה, בה טענה המשיבה כי על המבקשת לפצות אותה בגין ביצוע כתובת הקעקע. באותה הזדמנות היא גם איימה שאם הפיצוי לא יגיע, היא תגיש תביעה.
האם החזר כספי או חתימה על כתב ויתור אמורים למנוע הליכים משפטיים?
בשלב הזה נוצרה דילמה שעמה נאלץ להתמודד כמעט כל איש עסקים בארץ ובעולם. מי שעוסק במסחר, קמעונאות או מכירת מוצרים ושירותים בטח יודע שיש מקרים שבהם הוא נאלץ לשלם פיצוי. השאלה שעל הפרק היא האם פיצוי מן הסוג הזה, בין אם בא לידי ביטוי בהחזר כספי או בכל צורה אחרת, יכול וצריך למנוע הליכים משפטיים. אין דרך חד משמעית להכריע בסוגיה והכל תלוי בסופו של דבר בנסיבות, אך ניתן להיעזר במקרה שהגיע לפתחו של בית המשפט כדי להתרשם מחוות דעתו של השופט.
במקרה לעיל, המבקשת נפגשה עם המשיבה ועם אמה כדי להחזיר לה את הסך של 450 ש”ח ששולם לה בגין כתובת הקעקע. לגרסתה של המבקשת, היא עשתה זאת בכדי להימנע מהליכים משפטיים, ובכל מקרה גם בלי להודות באחריות לגרימת הנזק אלא מתוך רצון טוב בלבד.
הפיצוי הכספי לא הועיל ולא קידם את מערכת היחסים בין הצדדים. לפי המפורט בכתב התביעה, המשיבה המשיכה להתקשר למבקשת כמעט בכל יום ולטעון בפניה שהסך שהוחזר לה בגין כתובת הקעקע אינו מספק אותה. היא דרשה שהמבקשת תשלם לה פיצויים בסך של 950 ש”ח כדי לסלק את כל תביעותיה הכספיות, ואלמלא תעשה זאת היא תתבע אותה בבית משפט.
גם כאן הסכימה המבקשת לשלם למשיבה את הפיצוי שביקשה, עדיין רק כדי להימנע מהליכים משפטיים, לשם הרצון הטוב ומבלי להודות באחריות. בסוף חודש מאי 2015 הגיעה המבקשת לעפולה ביחד עם חבר שלה, כדי להיפגש עם המשיבה ואמה. במהלך הפגישה ביקשו המבקשת ובן זוגה מהמשיבה ואמה לחתום על מסמך ברוסית, שלפיו כנגד תשלום הפיצוי לא תוגש כל תביעה לבית משפט. אמה של התובעת לא הסכימה על המסמך כי לטענתה היא לא צד בעניינים, והם קבעו פגישה נוספת שבה תחתום המשיבה על המסמך המתוקן ללא פרטי האם.
כעבור מספר ימים הגיעה שוב המבקשת ובן זוגה כדי לקיים פגישה עם המשיבה ואמה, שבמהלכה נמסרו 950 ש”ח כפי שנדרש. מנגד, המשיבה חתמה על מסמך שבו היא מאשרת את קבלת התשלום ומודיעה שלא יהיו לה תביעות נוספות בקשר לכתובות הקעקע נגד המבקשת. העתק של המסמך צורף כמובן לבקשה לדחיית התביעה והוצג בפני בית המשפט.
כפי שניתן להבין, המבקשת פנתה לבית המשפט כדי לדחות על הסף את תביעת המשיבה – אותה בחורה שעשתה קעקוע והתרשלה לכאורה בטיפול בו. לטענת המבקשת, ברגע שבו חתמה המשיבה על מסמך בו היא מוותרת על כל תביעה נוספת נגדה, הרי שמתבטלת ממילא עילת התביעה.
עוד מצוין כי הסכם הפשרה נחתם ללא עושק, בתום לב וללא ניצול או מרמה. מנגד, המבקשת טוענת שכתב התביעה אינו מגלה עילת תביעה נגדה ולכן דינו להידחות על הסף, ושהתביעה הוגשה על ידי המשיבה בחוסר תום לב מוחלט. למרות שהנזק שנטען כי נגרם לה מקורו ברשלנות בלעדית ומכרעת שלה, היא הגישה תביעה כדי להתנער מהסכם הפשרה.
התגובה של התובעת: הנזק הוא לצמיתות ולא ידעתי על מה אני חותמת
את תגובתה הגישה התובעת גם כן לבית משפט השלום בעפולה. במסגרת התגובה היא מתייחסת בהרחבה לבקשתה של המשיבה לדחות את מועד הגשת כתב ההגנה, עד לאחר שבית המשפט יחליט האם לסלק את התביעה המקורית, ומבקשת לפסול אותה.
בתגובה המלאה היא טוענת שהבקשה לדחות את התביעה היא ניסיון בוטה לחסום ממנה את זכותה לגשת לערכאות שיפוטיות, כמו גם לקבל את מה שמגיע לה בבית המשפט. החלק הראשון של כתב ההגנה מוקדש לניסיון לפסול את בקשתה של המשיבה לדחות את מועד הגשת כתב ההגנה. מנגד, החלק השני מתמקד בטענות הספציפיות של התובעת לגבי הנזקים שנגרמו לה.
בחלק הראשון טוענת המשיבה שיש להתנגד לבקשה לתת אורכה להגשת כתב הגנה עד למתן החלטה בבקשת הסילוק, היות והגשת בקשה מן הסוג הזה לא צריכה לפגום בדרך ניהול ההליך או להוביל לשינוי דיוני. באי כוחה ציינו בפני בית המשפט שהמקרה שעל הפרק לא מוגדר “מקרה חריג” שמצדיק מתן אורכה להגשת כתב הגנה, שכן לא מתקיימים בו התנאים הנדרשים: סיכוי סביר לטענה הדיונית המקדמית והשקעת משאבים כדי להתגונן לגופם של דברים.
התגובה של התובעת מרחיבה מדוע לטענתה התנאים הנדרשים להגדרת המקרה כ”חריג” לא מתקיימים. לגרסתה, ראשית יש להשאיר את כתב התביעה על כנו כי המבקשת אינה כופרת בסמכותו המקומית והעניינית של בית המשפט, ולכן אין כל הצדקה לאי הגשת כתב הגנה בנסיבות שבהן אפשר לעשות זאת. שנית, המבקשת לא טענה ולא הראתה שכתב ההגנה כרוך מבחינתה בבזבוז משאבים שאינם פרופורציונאליים: היא כבר ביצעה את תרגום המסמכים מרוסית לעברית והיא כבר הגישה תצהירים שלה ושל בן זוגה, לכן יש מקום לדחות את בקשת המבקשת להארכת מועד ולחייבה להגיש כתב הגנה עוד טרם מתן החלטה בבקשת הסילוק.
בנוגע לדחיית התביעה על הסף כפי שמבקשת המקעקעת, התובעת טוענת שהטענות שהציגה הנתבעת חלשות מאוד ומצריכות בירור עובדתי מעמיק. היא מוסיפה שהיות ואלו פני הדברים, אין מקום לדחות את התביעה, אלא להיפך: יש ללבן אותה בבית המשפט ולפי הוראות החוק. חוץ מזה, בתגובתה של התובעת מצוין שהנתבעת ובן זוגה “כפו” עליה לחתום על כתב ויתור. למרות שהתובעת השיבה את הסכום אותו שילמה הנתבעת עבור הכנת כתובת הקעקע, אין בכך כדי לכסות את הנזק שנגרם לה. חוץ מזה, הנתבעת שאלה מדוע היה צורך בהחתמה על מסמך ויתור, או לטענתה של הנתבעת היא בכלל לא התרשלה.
הנימוקים העיקריים של התביעה מופיעים בחלק השני של כתב התגובה. מוזכר בהם בין היתר שהנזק שנגרם לתובעת הוא חמור ביותר ולצמיתות, שהתובעת תמשיך כל חייה לסבול מהליקוי האסתטי ושהנתבעת התרשלה בפעם השנייה בכך שהפרה את חובתה להפנות את התובעת לטיפול רפואי מיידי. עוד מוסבר שהמסמך שמהווה לכאורה כתב ויתור נחתם מתוך לחץ בלתי נסבל, ומבלי שהתובעת תבין את משמעות החתימה ואת הנזקים האדירים שנגרמו לה.
התובעת טענה בפני בית המשפט שהנתבעת פעלה בחוסר תום לב וניצלה את תמימותה. בא כוחה עורך הדין יריב ואקנין ציין שלפי דיני החוזים והפסיקה הענפה, על בית המשפט להכיר בכך שמדובר במקרה של עושק וכפייה ולכן אין חשיבות למסמכים שנחתמו תוך הסתרת עובדות מהותיות.
למה החליט בית המשפט לדחות את הבקשה לסילוק על הסף ולדון בבקשה גופה?
השורה התחתונה היא שבית המשפט קיבל את מלוא טענותיה של התובעת באמצעות בא כוחה עוה”ד יריב ואקנין והחליט לדחות את הבקשה לדחייה על הסף.
בפתח דבריה מציינת כבוד השופטת שאדן נאשף אבו – אחמד כי היא דוחה את הבקשה לסילוק על הסף חרף מסמך הוויתור החתום ע”י התובעת שלפיו היא מוותרת על זכויותיה וטענותיה כלפי הנתבעת.
השופטת קיבלה את טענותיו של בא כח התובעת עוה”ד יריב ואקנין כי אין לדחות את התביעה ויש לדון בה גופה.
