אנחנו קהילה מקועקעת , מדינה מקועקעת , מדינה מתקדמת טכנולוגית , כלכלית ועוד המון פרמטרים.

אז למה בשנת 2022 עדיין אנשים מסתכלים עלינו בעין צרה ?

לא נמאס לכם לשפוט אותנו ? 

הרופא , העורך דין, השוטר ,השופט ואפילו כתב החדשות .. כולם מקועקעים 

אז למה עדיין אנחנו מרגישים את הצורך להחביא את האמנות שלנו ?

למה אנחנו עדיין מרגישים שאנחנו חייבים לשים שרוול ארוך בראיון עבודה ? 

למה כשהייתי גננת ההורים ביקשו שאחביא את הקעקועים שלי ? 

האם אני לא מספיק טובה להיות עם ילדים כי יש לי קעקועים ? 

האם בשנת 2022 ישראל עדיין נשארת מאחור בכל מה שקשור בנורמליזציה של קעקועים ?

האם אנחנו עדיין דבקים במחשבות פרימיטיביות על קישוט הגוף עם דיו ? 

איך יתכן שעדיין בכל מקום שאלך אשמע את אותן שאלות

 איך יקבלו את זה במקום  העבודה ?

איך תמצאי חתן ?

איך הילדים שלך ירגישו  ?

איך זה יראה כשתזדקני ותהפכי לסבתא ?

איזו מן מודל לחיקוי תהיי עבור האחרים ?

אז אחת ולתמיד אני אענה  . 

אני סול , אני מקועקעת בעלת 27 קעקועים ( לרגע זה בלבד)  אני מכורה לאמנות שעל גופי

והמקום עבודה יבחן אותי על פי כישוריי ולא על פי הקעקועים 

חתן ? יגיע בזמנו ויקבל אותי כמו שאני .

הילדים שלי יגידו שאמא שלהם הכי טובה בעולם כי היא אמא שלהם .

ובתור סבתא ? אני אהיה הסבתא הכי מגניבה באזור .

איך יתכן שבשנת 2022 אנשים עוד שופטים אותנו על הדרך בה אנו בוחרים לקשט את הגוף הפרטי שלנו 

אז אנחנו פה כדיי להגיד- לא !

לא ניתן שיתייחסו אלינו כאל אנשים שונים , פחות מקצועיים או פחות נחמדים 

אנחנו פה , עם האמנות שעל גופנו , הדיו , הציורים והתשוקה אומרים- “suck my ink ” (זכויות יוצרים שייכות לאינקמי מ.ג בע”מ )

מאז שלקחתי את הביטוי הזה כחלק מדרך החיים שלי הרגשתי חופשיה יותר . 

והיום , היום אני הולכת בגאווה עם הקעקועים שלי , מציגה אותם בפניי העולם

מתגאה במי שאני ומה שאני והקעקועים לא משנים את הדרך שלי להיות 

ואני יודעת שגם אתם .

אני הולכת ברחוב חופשיה, לא אכפת לי מהמבטים , לא מתייחסת לשאלות 

אז אני הולכת עם המדבקה והביטוי החדש שלי לחיים לכל מקום 

מה איתכם ?